מקובל באזכרה חילונית להביא לאזכרה פרחים ולהניחם על הקבר אולם כתב בילקוט יוסף הנוהגים להניח זרי פרחים על ארון או מיטת המת, כדאי להעיר למוסר אוזנם בנחת לבל יחדשו מנהג זה בארצנו הקדושה, ומכל מקום אין לגרום למחלוקת בעבור זה.
האזכרות בציבור החילוני מובדלות בין היתר בכך שהם לא יקפידו על עריכתה ביום השנה לפטירה אלא בסמיכותה בכדי שתהייה נוחה למשתתפים (כמו ביום שישי בשבוע שבו חל יום השנה). ככל שעוברות השנים ההשתתפות בה מצטמצמת ובסופו של דבר משתתפת בה רק המשפחה הגרעינית.
בישראל נהוגה אזכרה ממלכתית לנשיאים וראשי ממשלה באופן שמביאים זמרים וזמרות ואישי ציבור מעבר לאיסור שאישה ששרה מול גברים ואיסור התערובת בבית העלמין באזכרה חילונית יש לדעת שלא טוב שהנשים מגיעות לבית הקברות ויש למנוע מהם, ועל פי דעת הזהר הקדוש אין להתיר להן ללוות הנפטר כלל, ויש בזה סכנה גדולה בין לחיים בין למתים, ואפילו לצאת מפתח החצר יש להמנע וכן המנהג בירושלים, שלא להניח לנשים לילך אחר המת, ואפילו להסתכל על הארון מהגזוזטרא אין מניחים להן.
קוברים מתי עכו"ם ומנחמים אבליהם מפני דרכי שלום.
ואם המת מגדולי המלכות ומשרי ונכבדי הארץ, יש עוד חיוב לילך לביתו וללוותו עד מקום קבורתו, משום שלום מלכות, ובפרט כאשר שלחו לו כתב הזמנה.
ויש להזהר שלא יכנס לכנסייה שלהם שדרכם להכניס המת לשם ולהתפלל עליו, שזוהי עבודה זרה ממש, ואין להקל בזה כלל.
ולמסגד של הישמעאלים מותר להכנס.
בבית שהנפטר שם אין שאילת שלום.
והוא הדין כאשר מתאספים הציבור ללוויה ועומדים מקובצים ברחוב שאסורים בשאילת שלום זה לזה. וכן אסורים בכל זה לאורך כל מסע הלוויה בין כשהולכים בין כשנוסעים. ובכל האופנים הללו אם שאלוהו לשלומו לא יענה, אלא יאמר שאסור להשיב, או שיאמר "תנצל מכל צרה".
ומותר לנענע בראשו במקום שאילת שלום ואין בזה איסור כלל.
וכן הוא הדין שאם הושיטו לו יד שמותר לתת ידו חזרה ללא אמירת שלום.
יש מקומות באזכרה חילונית שקוברים את המת בתוך ארון או שורפים את גופתו ח"ו, צריך לדעת שהנותן מתו בארון ולא קברו בקרקע, עובר משום מלין את המת. ואם נתנו בארון וקברו בקרקע אינו עובר עליו, ומכל מקום יפה לקוברו בקרקע ממש אפילו בחוץ לארץ.