והנה מה שחכמים ציוו אותנו ליישב שבעה בזמן שנפטר לאדם אחד מקרובי משפחתו אחד מהטעמים כדי לספר עליו מעשים טובים, ומובא במדרש בשעה שאדם נפטר מן העולם אומר הקדוש ברוך הוא למלאכי השרת רדו למטה ותראו מה מספרים עליו בני אדם, אם יספרו על האדם כל מיני דברים בטלים זה גורם לו צער אבל אם יספרו על האדם הספדים ודברי שבח ומידות וחסד שעשה עם הבריות עולים דברי אלה למעלה ומלמדים עליו זכויות בבית דין של מעלה.
לכן צריך להודיע זאת לבני משפחתו של הנפטר לספר בשבח ומעלות הנפטר בעת הלוויה ובזמן השבעה וכל שכן גם בזמן האזכרה כדי ללמד עליו זכות למעלה.
עיקר הנחת רוח שאדם עושה להוריו אחרי פטירתם הוא בלימוד תורה, ומבלי קביעת עיתים לתורה מידי יום, תועלת הקדיש מועטת, ולכן על האבלים להתחזק בלימוד התורה ולהשתתף בשיעורי תורה מידי יום תמידין כסדרן, ובכל עת פנוי יעסקו בלימוד לפי מדרגתם.
אזכרה אחרי שבעה? אזכרה מתי עושים? אזכרה כמה זמן?
נהגו שבליל השלושים עושים סעודה בבית, ועורכים לימוד ודרשה ואזכרה לעילוי נשמת הנפטר, ולמחרת עולים לקבר, ויש למנות את יום השלושים מיום הקבורה, ולא מיום המיתה, וכן הדין לעניין תספורת ושמחה על שאר קרובים, ומכל מקום אין חובה גמורה לעשות סעודה בליל השלושים, ואם הדבר בלתי אפשרי, מכמה סיבות ירבה בלימוד תורה, ויאמר שיהא לעילוי נשמת הנפטר, ויעשה השכבה ונהגו שבליל השלושים מתאספים בבית הכנסת, לומר דברי תורה והתעוררות, לעילוי נשמת המנוח.
יש נוהגים לעשות סעודה בליל תשלום אחד עשר חודש, ובליל תשלום י"ב חודש, ועורכים סעודה לעילוי נשמת המת וכל אחד יעשה כמנהג בני עדתו, ומכל מקום אין סעודה זה חיוב,, אלא מנהג טוב, ומנהגנו שבליל השנה לפטירה מתאספים בבית הכנסת לומר דברי תורה ומוסר, בין תפילת מנחה לתפילת ערבית ולאחר מכן מחלקים לקהל לברך כל מיני מזונות ופרי העץ והאדמה ושתיה שהכל,
אזכרה וגילוי מצבה:נוהגים לעלות לקבר בין השביעי של האבלות וביום השלושים [ונוהגים לעשות המצבה עד יום השלושים] של הקבורה וביום השנה ויש שעולים גם ביום אחד עשרה חודש, ואומרים וקוראים תהילים ליד הקבר וקדיש ואשכבה