כדי להימנע מכך מומלץ לקיים את האזכרה במקום בו יש הסתברות גבוהה למניין של גברים והמומלץ ביותר הוא בית כנסת פעיל שמבלי קשר לאזכרה יש בו עשרה גברים וניתן לומר שם קדיש.
[באזור של גוש דן ישנו רב מיוחד שמארגן אנשים למניין לתפילה ואזכרה או קדיש אפשרות לפנות הרב שלמה בצרי 0549477980]
מה מביאים לאזכרה: כפי המופיע במאמרים האחרים שבאתר , ניתן לערוך אזכרה גם בבית המשפחה ואף במקום אחר כמו מקום העבודה בו יש מניין של גברים ולערוך אזכרה תוך קריאת נוסח האזכרה, עם אפשרות להביא 'ברכות' : נוהגים להביא עוגה/עוגיות לברכת 'מזונות' , פרי לברכת 'העץ' , ירק/פרי לברכת האדמה ומשקה לברכת 'שהכול' לעילוי נשמת הנפטר ולומר עליו זכות באזכרת מעשיו הטובים ו"להרוויח" בכך אמירת קדיש בעשרה.
[יש נוהגים להביא מהדומם והצומח והחי והמדבר: הדומם – מלח, הצומח פרי או ירק, החי – ביצה, והמדבר – האדם שמברך על המאכלים והמשקה].
בבית העלמין: אפשרות נוספת היא לערוך אזכרה ללא מניין בבית העלמין כשבסוף האזכרה ניתן לפנות למשפחה אחרת העומדת בבית העלמין ולבקש מהם להשלים את המניין לאמירת קדיש בלבד, ברוב המכריע של המקרים משיבים על כך בחיוב ומגיעים לאמירת הקדיש ליד הקבר.
בכל מקרה גם אם יש חשש שלא יהיה מניין , יש לקיים את האזכרה ולא להימנע מכך, כי מלבד אמירת קדיש ניתן להתפלל ולקרוא את שאר הקטעים החשובים לעילוי נשמת הנפטר/ת.
קרוב שנמנע ממנו להגיע לאזכרה: אם יש קרוב משפחה שהוא חייל שלא יכול להשתחרר ביום השנה או אדם שנבצר ממנו מסיבה כלשהיא להגיע לאזכרה, הוא יכול לערוך לימוד לעילוי נשמת הנפטר.
אפשרות נוספת של קרוב שלא יכול להגיע לאזכרה של המשפחה היא לקרוא תפילה לעילוי נשמה ואזכרה במקום בו יוכל לגייס עוד תשעה גברים ,אם זה בבית מגוריו, במקום העבודה או בבית הכנסת והם לא חייבים לקרוא עימו את האזכרה אלא רק לענות 'אמן' באמירת קדיש שיקרא.
נושא של תפילה במניין /עריכת אזכרה עם מניין ,הוא עניין של סדר חשיבות.
ידוע הסיפור שהביא ממקור ראשון , הרב ניסים יגן זצ"ל על יהודי שהקפיד כל חייו להתפלל במניין וכאשר נחת בארץ בשעה מאוחרת מאוד , כבר לא הייתה לו אפשרות להתפלל במניין, מה עשה?
התקשר להזמין 9 מוניות למקום בו נמצא ואמר לכל נהג מונית שהגיע להפעיל מונה בזמן שהוא מצטרף אליו לתפילת ערבית כך ששילם להם על זמנם.
התרשמו מכך נהגי המוניות עד ששניים מהם חזרו בתשובה.
אם כן אנו למדים שאזכרה במניין היא לעיתים עניין של סדר עדיפות ולכן אמרו חכמנו "לפום צערא אגרא" מובטח שכר גבוה כגובה הקושי לקיים מצווה.