ואם לא היו באמא מדות טובות כלל לא יזכיר עליה. וחכמה וחסידה מזכירים להן חכמתם וחסידותם. וכל המזכיר על מי שלא היה בו כלל, או שמוסיף להפליג יותר מדי על מה שהיה בו, גורם רעה לעצמו ולמת. וכתבו בספרי המוסר שאין הנפטר מגיע למחיצתו עד שיספידוהו כראוי.
כשם שמספידין על האנשים כך מספידין על הנשים כראוי להן, לכן חשוב מאוד שלא להתעצל בהספד לאמא, ולספר בשבחה ובמעשיה הנאים שיהיו לה כמליץ טוב בשמים.
בימינו אין להמנע מלערוך אזכרה לאמא גם ביום ה- 30 אפילו בשבתות ובימים טובים, וכן בראש חודש ובחודש ניסן.
אולם אסור להספיד את האמא וכן כל נפטר בחול המועד. ומטעם זה אין מניחים את המטה ברחוב בימי המועד, וכן אין מוליכים את המת בחול המועד לבית הקברות עד שיהיה כל הקבר מתוקן ומזומן.
יש שנהגו שבליל ה- 30 עושים סעודה בבית, ועורכים לימוד, דרשה ואזכרה 30 לאמא לעילוי נשמתה, ולמחרת עולים לקבר. ויש למנות את יום ה- 30 מיום הקבורה, ולא מיום המיתה. וכן הדין לענין תספורת ושמחה על שאר קרובים, וכדומה. ומכל מקום אין חובה גמורה לעשות סעודה בליל ה-30, ואם הדבר בלתי אפשרי, מכמה סיבות, ירבה בלימוד תורה, ויאמר שהוא לעילוי נשמת האמא, ויעשה השכבה באזכרה לאמא, והמנהג שבליל ה- 30 מתאספים בבית הכנסת, לומר דברי תורה והתעוררות, הספד אזכרה לאמא לעילוי נשמתה. וכבר ביארנו שאין למספידים לשבח יותר מדאי את הנפטרת, אלא יאריכו בדברי מוסר לרגל האזכרה של האמא.
ואשרי חלקו שזוכה לומר קדיש כל השנה ולעשות אזכרה לאמא בסיום השבעה , ב 30 יום ובשנה שדבר זה עושה עילוי נשמה גדול לנפטרת והרי הוא מקיים מצוות כיבוד אם.