יש מקומות שנהגו שהאבלים על אב ואם, אינם אומרים קדיש בחנוכה, אך הוא מנהג גרוע, ואם אפשר לבטלו בהסברה נעימה, הנה מה טוב, ואם לאו לא יבטלוהו ביד חזקה, מפני המחלוקת.
ימי החנוכה, אף על פי שהם ימים טובים לישראל, מותר לערוך עצרת ביום אזכרה חנוכה בתעוררות ובסעודה גדולה, בהשתתפות רבנים ומגידים בימי החנוכה, במלאת השלושים או יום פקודת השנה, באופן שהרבנים מעוררים את העם לשוב בתשובה, ואינם מעוררים אותם לבכי ולמספד.
אין מספידים בימי החנוכה אלא לתלמיד חכם ובשעת הלוויה בלבד ולא ביום האזכרה וכל שכן לשאר אדם אין מספידים ביום אזכרה חנוכה. ומלמד תינוקות של בית רבן שקובע עיתים לתורה, דינו כתלמיד חכם ומותר להספידו. לכן יזהרו שלא לספר בשבחיו של הנפטר, כיון שאסור להספיד בימי החנוכה, וידברו רק דברי חיזוק והתעוררות, ובפרט על חינוך הבנים, שדיבורים אלו מעלה גדולה מאוד הם לעילוי נשמת הנפטר.
אסור להתענות בימי החנוכה, כיון שהם ימים טובים לישראל. ואפילו אם חל יום אזכרה חנוכה של יום השנה של אביו או אמו, שפסק מרן בשלחן ערוך (סימן תקס"ח סעיף ח) שטוב להתענות ביום זה, מכל מקום בימי החנוכה לא יתענה. ובערב חנוכה מותר להתענות.
מה שנוהגים במלאת שבעת ימי האבל וביום האזכרה מידי שנה לעלות לבית הקברות לאמירת פרקי תהילים אמירת השכבה ועריכת לימוד וכדו', וכן ביום השלושים, וכמו שכתב בשלחן ערוך (יו"ד סימן שד"מ), מ"מ אין לעשות כן בימי אזכרה חנוכה, וכל שכן בראש חודש, שהרי מתעוררים לבכי ולמספד על יד הקבר כשרואים קברו של הנפטר ביום השביעי או השלושים. ולכן ידחו הביקור לבית הקברות לאחר ימי החנוכה. ואם יודעים שלא יבואו לידי הספד ובכי, יש מי שמתיר לעולות על קבריהם ביום אזכרה חנוכה. ולעלות לקברות הצדיקים, מותר. ויש חולקים, והמיקל יש לו על מי לסמוך.
נוהגים הספרדים שאבל תוך שנים עשר חודש על אב ואם או תוך שלושים על שאר קרובים מתפלל כשליח ציבור גם בשבתות, ימי החנוכה, ושאר ימים טובים. ויש המחמירים שלא יתפלל האבל כשליח ציבור בימים נוראים ומכל מקום אם הוא חזן קבוע ומרוצה לקהל אין לבטלו משום זה.