סעודה הבראה: מנהג ירושלים שאין עושים הבראה על מת בחול המועד, זולת על אב ואם ואילו על שאר הקרובים נכון להברותם במוצאי הרגל עם התחלת השבעה. ואם אינם רוצים לעשות הבראה כלל יש להם על מה שיסמכו.
בכל יתר ערי הארץ יש להורות לעשות הבראה על כל הקרובים בחול המועד וכל זה כשנקבר בחול המועד ויש לעשות ההבראה על עוגות וקפה ולא בביצים ועדשים כנהוג תמיד , מפני כבוד הרגל.
קריעה בחול המועד: מנהג ירושלים אף לספרדים שלא לקרוע בחול המועד על מת אלא על אב ואם בלבד אבל על שאר קרובים קורעים במוצאי הרגל ואילו בשאר ערי הארץ קורעים בחול המועד ומיד לאחר שקרע יחליף לבגד אחר מכבוד החג.
הילקוט יוסף מפריד בין השבעה והשלושים ליום השנה בכל הקשור לאזכרות בחול המועד:
אזכרה שבעה: אם המת נפטר כמה ימים סמוך לרגל וקמו מהשבעה בערב הרגל וליל יום השביעי לפטירה חל בחול המועד , יש לערוך אזכרה בלימוד והשכבה וכו' כפי שנוהגים לערוך לעילוי הנפטרים , בחול המועד ולא לדחות את האזכרה לאחר החג.
יום שלושים: וכן אם יום השלושים לפטירה חל בימי החג, יש לערוך את האזכרה והלימוד והשכבה בימי החג ובזה לא שייך לומר שהרגל מבטל מהאבל, שאין הרגל מבטל שבעה ושלושים אלא לגבי החיים ,ששמחת החג מבטלת ודוחה את האבלות , אבל מה שעושים לכבוד הנפטרים ולעילוי נשמתם , אין הרגל מעלה ומוריד כל כך.
וכמבואר בפוסקים כן לעניין הקדיש והדלקת נר נשמה , כך הדין לעניין אזכרה , שצריכה להיות בליל השבעה ממש ואפילו בחול המועד וכן בליל השלושים ממש.
יום השנה: אם חל יום השנה לפטירת אביו או אימו בחול המועד סוכות או חול המועד פסח , אין ראוי לעלות לקבר ביום הפטירה בחול המועד , מפני שמגיעים לידי צער ובכי , אלא יקדים את ההליכה לקבר לפני החג.
ואם אי אפשר לו לילך לשם קודם החג, יבקר אחרי החג ומכל שכן אין להתענות ביום פקודת השנה בימי חול המועד (הלכה זו מכוונת לנוהגים לצום ביום שנה).
ביקור בקברי צדיקים: מותר ללכת לקברי צדיקים בחול המועד.