יעלו לקבר ביום שישי לפני חצות היום.
ילקוט יוסף כותב שיש להדליק נר נשמה מערב שבת וממליץ לתרום לאור החשמל שבבית המקדש.
אם חל יום השביעי לאבלות בשבת כגון שהנפטר נקבר במוצאי שבת או ביום ראשון, (מניין השבעה והשלושים מתחילים מיום הקבורה ולא מיום המיתה) עולים לבית הקברות לפי הילקוט יוסף ביום ראשון ולא יקדימו לעלות ביום שישי , שאין האבלים יוצאים מהבית לצורך זה, בתוך ימי השבעה.
אם יש צורך להקדים את האזכרה של יום השלושים מיום הקבורה, אפשר להקדים ליום העשרים ותשעה אחר הצהרים ויעלו ביום שישי לפני חצות היום , כאשר יכולים לערוך ברכות בין מנחה לערבית של יום חמישי הקודם לכך.
הילקוט יוסף כותב שאם חל יום פקודת השנה בשבת , מתחילים לומר קדיש החל מתחילת ערבית של ליל שבת הקודם, דהיינו קדיש על ישראל ,שאומרים אחר 'במה מדליקים' ואומר קדיש כל השבוע עד סוף שבת שניה שזה ביום השבת שיוצאת בו האזכרה.
כמו כן ממליץ הילקוט יוסף שאם לאבל יש את היכולת לעמוד בשליח ציבור בשלושת התפילות של אותו היום וכמובן שכוונתו שגם אם בתפילה אחת או שתיים מתוך השלוש במידה והדבר אפשרי.
עוד ממליץ הילקוט יוסף לומר את ההפטרה אם האזכרה יוצאת ביום שבת ואם יש לאבל יכולת אז שיאמר את ההפטרה בשבת הקודמת לשבת שיוצאת בו האזכרה.
יש להעדיף את עליית המפטיר בשבת (אם יוצאת האזכרה בשבת) על עליית משלים ,מכיוון שיש בעליית מפטיר נחת רוח גדול יותר לנפש הנפטר יותר מאשר בעליית משלים.
וממליץ שיכין קודם לכן את קריאת ההפטרה כדי שיקראה כראוי ומכל מקום לא יעשה מריבות בשביל כך.
ולכן, אם יש משהו אחר המתעקש גם הוא לעלות מפטיר, יוותר בשבילו והוא יעלה משלים ,שיש להתרחק מאוד מהמחלוקת.
המנהג אצל הספרדים שהעולה למשלים , הוא אומר את הקדיש.
יש להרבות בלימוד תורה ובנתינת צדקה כפי יכולתו בכל שנה ביום פטירת אביו ואינו ובלילה שלפניו. את הצדקה ניתן לתת לפני השבת ולימוד תורה קל וזמין יותר בשבת בה הוא פנוי מימי החול וגם יכול להשתתף בשיעורי תורה רבעים התקיימים בשבת קודש.