ראשית מסביר הרב שלמה בצרי כי באזכרת י"א חודש הולכים לפי יום הפטירה ולא לפי יום הקבורה..
עוד כותב הרב שאם אי אפשר לקיים אזכרה זו בסיום 11 החודשים עדיף להקדים ביום או יומיים.
ממשיך הרב שוקרון להסביר כי למנהג האשכנזים תאריך זה מציין רק את גמר אמירת הקדיש ואילו הספרדים מפסיקים לומר קדיש למשך שבוע ואחר כך ממשיכים עד לסיום שנת האבל, מנהג מרוקו בעניין זה כמנהג האשכנזים.
מה החשיבות של יום סיום 11 חודש?
מסביר הרב שוקרון כי בספרי הקבלה יש למועד זה משמעות מיוחדת ומביא את רבינו יוסף חיים הכותב: סוף י"א חודש קורין אותו שנת החְסֵירה, ומחלקים בו מאכל ומעות למנוחת הנפטר כאילו היום נגמר תיקונו ומשפטו, ואינו (שייך) לרשעים שנידונין י"ב חודש שלמים".
מסביר הרב שמכיוון שדין רשעים בגיהינום הוא י"ב חודש, מציינים יום זה שאין עליו דין של גיהינום, בסעודה.
כך נוהגים הספרדים, שעושים אזכרה וסעודה בסיום אחד עשר חודשי אבלות.
ההבדל בין 11 ל12 חודש: מצאנו שאלות רבות על ההבדל בין אזכרה של 11 ו- 12 חודש.
איזו אזכרה חשובה יותר? האם יש לקיים את שתי האזכרות?
מרבית הרבנים משיבים כי כל עדה נוהגת לפי מנהגיה והאזכרה השכיחה יותר היא של 12 חודשים.
ובמורשת מרן מובא שמה שעורכים אזכרה ב 11 חודש הוא מנהג בעלמא ולכן אם מתעורר קושי לערוך סעודה ב 11 חודש , אפשר להסתפק בעריכת לימוד ואילו את הסעודה יערכו ב 12 חודש.
גם הסעודות הם מנהג שעושים לעילוי נשמת הנפטר אבל אין הם חובה מעיקר הדין העיקר הוא הלימוד והקדיש שאומרים לעילוי נשמת הנפטר ולכן לא כדאי להפריז בהוצאות כספיות גדולות על סעודות לאורחים רבים.
המנהג הוא שבליל ה 12 חודש לפטירה מתאספים בבית הכנסת למנחה וערבית וביניהם אומרים דברי תורה ומוסר לעילוי נשמת הנפטר ולאחר מכן מחלקים לקבל שיברכו מזונות, פרי העץ, פרי האדמה ושהכול על משקה קל לעילוי נשמת הנפטר/ת.
חל ביום שבת או יום טוב: אם חל יום האזכרה בשבת או ביום טוב, כותב הילקוט יוסף שעדיף להקדים הלימוד לפני שבת ולערוך את האזכרה ואת הסעודה ביום חמישי בערב ולא לדחות את האזכרה ליום ראשון אלא אם אין ברירה והדבר לא מתאפשר.
אותו כנ"ל לגבי העליה לקבר, שיש כאלה, הנוהגים לעלות לקבר ביום סיום ה 11 חודש.
חודש ניסן: אם חל יום האזכרה בניסן, כותב הילקוט יוסף שבאופן עקרוני ניתן ללכת בניסן לבית העלמין אלא שיש להיזהר שלא להספיד את המת ולא לבוא לידי בכי, שאחרת עדיף שיעלו אחרי ניסן.