ערב אזכרה, אזכרה ספרדים, אזכרה נוסח
מצוה לנחם האבלים, וניחום אבלים קודם לביקור חולים, שניחום אבלים הוא חסד עם החיים, ועם המתים. וביקור חולים הוא חסד רק עם החיים. וכתב בארחות חיים: בני הזהר לנחם אבלים ולדבר על לבם, כי לא היו ראויים חבריו של איוב להיענש אלא על שאמרו דברי קינטורין ולא דיברו ניחומין.
אזכרה נוסח ספרדים לניחום אבלים המנהג לומר לאבלים ''תנוחמו מן השמים'', ויש שמוסיפים "ולא תוסיפו לדאבה עוד". והאשכנזים נוהגים לומר ''המקום ינחם אתכם בתוך אבלי ציון וירושלים''
המנהג לעלות לבית הקברות ביום כלות השבעה, וביום השלושים ויום השנה. ואם חל יום השביעי לאבילות בשבת, כגון שהנפטר נקבר במוצאי שבת או ביום ראשון, עולים לבית הקברות ביום ראשון, ולא יקדימו לעלות ביום שישי, שאין האבלים יוצאים מביתם לצורך זה בתוך ימי השבעה. וכן אם חל יום השביעי לאבלות ביום טוב, או כשהיום טוב מוציאם מדין שבעה, עולים לבית הקברות אחר החג.
אזכרה נוסח ספרדים לעולים לבית הקברות המנהג לומר מזמורי תהלים ליד הקבר, ומזמור קי''ט אותם אותיות משם הנפטר, וכן אותיות נשמה. ויש שמוסיפים גם כמה פרקי משנה לפי שם הנפטר. ואם נמצאים ליד הקבר עשרה אנשים גדולים, אומרים שם קדיש. ואם אמרו פרקי משנה או זוהר או פתח אליהו, אומרים קדיש על ישראל, ואם אמרו רק תהלים אומרים קדיש יהא שלמא.
חייב אדם לכבד את אביו ואמו גם אחרי מותם, ויש אומרים דאין חיוב זה אלא מדרבנן, ויש אומרים שגם לאחר מיתה חיוב כיבוד אב ואם הוא מן התורה. וכן עיקר.
עיקר הכבוד הוא לאחר מיתה לרומם כבוד אביו, כגון לקרותו אבא מארי, וכדומה, ולעשות לו נחת רוח לאחר פטירתו, באמירת קדיש, הדלקת נר נשמה ביום הפטירה, עלייה לקברו, עריכת אזכרה ביום השנה, עלייה לתורה ביום השנה, וכיו''ב.
מנהג אזכרה ספרדים נוהגים לעשות לנפטר בליל סיום השלשים, ובליל סיום שנים עשר חודש. וטוב שתלמידי חכמים יאמרו דברי תורה ומוסר לעורר את הצבור לתשובה, ואחר כך עושים סעודה לעילוי נשמת המנוח. ויש שנהגו לעשות אזכרה גם בסיום האחד עשר חודש.
אם חל יום השנה בשבת, המנהג להקדים ולערוך את ערב אזכרה ביום חמישי, וזה עדיף יותר מאשר לדחות את האזכרה ערב יום ראשון.
מותר ללבוש ולחלק לאחרים את בגדי הנפטרים מיד בתום השבעה ערב אזכרה ראשונה ואין צריך להמתין שנה, חוץ מנעליים שהיו על רגליו בשעת יציאת הנשמה. ואדרבא מצווה ליהנות מהבגדים ויש בזה חסד גדול וזכות לנשמת הנפטר. וכן טוב לנצל את ערב אזכרה למחשבה איך להרבות זכויותיו והנצחתו, וכן לעשיית חסד ומעשים טובים לעילוי נשמתו.
כתב רבנו יוסף חיים זיע"א - יום האזכרה, אין לו גבול בשנים ואפילו אם יחיה הבן מאה שנים אחר פטירת אביו או אמו, צריך לעשות כל ימי חייו אזכרה למנוחתם כנהוג, בענין קדיש, ונר, וצדקה, ולימוד כפי יכולתו. מפני כי נפש האדם, אף על פי שנפטרה מהעולם הזה וניצולה מכל עונש, ונכנסה לגן עדן, אינה קונה שלימות העליות שלה בפעם אחת, אלא עולה בהדרגות בזמנים חלוקים. ויש נשמה שאפילו עד אלף שנים לא תגיע לכל המעלות שלה הראויות אליה, ועולה במשך השנים עליה אחר עליה, עד שתגיע לתכלית המעלה הראויה לה.