לכן מצוה לשבת שבעה על הנפטר שבזה שיושבים ומספרים בימים אלו בשבחים של המת, ובאים אורחים ומשפחה לנחם ולספר שבחים מקיים בזה גם מצות ניחום אבלים כמו שנאמר בפסוק "אחרי ה' תלכו" ודורשת הגמרא שצריך לילך אחרי מידותיו של הבורא עולם, מה הקדוש ברוך הוא ביקר את החולים כמו שמצינו אצל אברהם אבינו כך אנחנו, מה הקדוש ברוך הוא ניחם אבלים כמו שנאמר "ויהי אחרי מות אברהם ויברך אלוקים את יצחק בנו" אף אתה נחם אבלים.
והנה עצם הופעת אזכרה במלאות שנה שעושים ומספרים על מעשיו הטובים של הנפטר עושה נחת רוח גדולה לעילוי נשמתו שבזה שמספרים בשבחיו ועושים אזכרה של שנה זה עצמו מלמד עליו זכות בשמים ששומעים את דברי השבח והמעשים הטובים שעשה בחייו ומעוררים עליו זכויות רבות.
ונחשב גם כיבוד אב ואם כשעושים אזכרה שנה לאבא או אזכרה שנה לאמא שגם זה נחשב כיבוד אב ואם גדול מאוד, כמו שאמרו בגמרא "מכבדו בחייו מכבוד אחרי מותו", ובמותו יותר מבחייו, כמה אנחנו חייבים הכרת הטוב לאבא או ולאמא כיון שמספר שבחים והוא חסד של אמת, ובפרט במה שעושה אזכרה שנה ראשונה, והוא נקרא אזכרה 12 חודש, ואין דבר יותר ממה שיכול להחזיר להם אחרי פטירתם כמו לעשות להם אזכרה בדברי תורה ולומר עליהם קדיש.
הרבה ספרי המוסר משתדלים להמחיש את מציאות החיים בעולם הזה כמקום בו אפשר לעשות מצוות ללא סוף ולזכות באמצעותם לחיי העולם הבא, וגם בכוחו של מעשה קטן אחד להעניק לאדם אושר נצחי בעולם האמת, מה שלא יוכל האדם לעשות רגע אחד לאחר צאת נשמתו.
בספר "טובך יביעו" הובא מעשה במשגיח כשרות בבית ההארחה של המושב שורש שבהרי ירושלים, שנהג לארגן מדי יום ביומו מניין לתפילת מנחה בבית המרגוע. והנה אירע יום אחד שהיה חסר העשירי למניין. המשגיח יצא החוצה, ופגש חקלאי שהיה לבוש במכנסיים קצרים ומראהו כשל יהודי פשוט לכל דבר. כשהציע לו להצטרף למניין, לא ידע האיש מה הוא שח ומה פירושו של המושג מניין. לאחר שהסביר לו את גודל חשיבות המצוה, ניאות להיכנס לבית הכנסת.
לאחר הקדיש, לפני שהקהל התחיל להתפלל, נכנס בחור דתי לבית הכנסת, והנה היו כבר עשרה מתפללים גם בלי החקלאי, שאכן יצא את בית הכנסת והלך לביתו. עברו כמעט עשר שנים מאז המקרה. המשגיח עזב מזמן את בית ההארחה ועבר לבני ברק. בלילה אחד הוא רואה בחלומו את החקלאי שהצטרף למניין, ופניו קורנות. הא יש מספר לו שעזב את העולם לפני כחודש, "ואין לך מושג איזה שכר קיבלתי בשמים על שהסכמתי להשלים לכם את המניין".
הנפטר הוסיף ואמר שבזכות המצוה ההיא שקיים, נתנו לו הזדמנות להתגלות אליו בחלום ולבקש ממנו שילך אל בנו יחידו המתגורר בירושלים, חילוני גמור, וישכנעו לומר עליו קדיש. הוא מסר את כתובתו המדויקת של הבן, והמשגיח הנפעם אכן קיים את בקשתו והצליח לשכנע את הבן לומר קדיש על אביו.
שוו בנפשכם: מה עשה אותו חקלאי ממושב שורש? בסך הכל הביע נכונות להצטרף למניין. זה הכל. לא יותר מזה. ואיזה שכר קיבל על כך עד כדי כך שנתנו לו רשות להתגלות לאחר פטירתו!
מוסר השכל עצום אפשר ללמוד ממעשה זה, על ערכו של כל צעד קטן שאנו עושים בדרך אל הקדושה.