אזכרה ט' באב
ט' באב אסור באכילה ושתיה ורחיצה וסיכה ונעילת הסנדל ותשמיש המטה, ולילה כיום לכל דבר.
ואם חל יום אזכרה על אביו או אימו ביום ט' באב, והרי המנהג שבליל יום פקודת שנתו עושים סעודה בבית, ועורכים לימוד, דרשה, ואזכרה לעילוי נשמת הנפטר, ולמחרת עולים לקבר. מכל מקום כתב השו"ע או"ח סימן תרסח' סעיף ט' לעניין תענית ביום פטירת אביו ואימו שאם אירע יום מיתת אביו בשבת או בר"ח ידחה למחר. והרמ"א כתב אין נוהגים כן, אלא אין מתענים כלל.
כתבו האחרונים בשם האריז"ל שיותר עדיף להקדים הלימוד והתענית אם יום הפטירה חל בשבת. כיון שמידי שנה ושנה דנים את האדם ביום פטירתו לתת דין וחשבון על מה שהשפיעו מעשיו בעולם הזה, ולכן נהגו העולם לערוך אזכרה ולימוד לעילוי נשמת הנפטר ביום הפטירה כדי להרבות זכויותיו ליום הדין. אם כן כשחל יום פטירת האדם ביום שבת עדיף להקדים הלימוד והאזכרה קודם יום הדין, ואם ידחה למחר הרי כבר נידון ומה שהיה היה.
וכן הוא הדין אלינו כשחלה אזכרה ט' באב, כיון שאי אפשר לקיימה ביום הפטירה על ידי סעודה ולימוד לעילוי נישמתו, יש להקדים האזכרה יום קודם כדעת האחרונים בשם האריז"ל.
וכן כתב בילקוט יוסף, אם חל יום פקודת השנה בשבת או יום טוב, עדיף להקדים הלימוד לפני שבת ולערוך האזכרה ביום חמישי בערב, וזה יותר טוב מאשר לדחות את האזכרה ליום ראשון. וכן לגבי עריכת הסעודה ביום השנה, עדיף להקדים הסעודה ליום חמישי בערב.
ומכל מקום אין חובה גמורה לעשות סעודה בליל השלושים או יום פקודת שנה. לכן אם הדבר בלתי אפשרי כגון אזכרה ט' באב או מסיבות אחרות, ירבה בלימוד תורה, ויאמר שהוא לעילוי נשמת הנפטר, ויעשה השכבה.
מכל מקום אזכרה ט' באב יש לדחות רק את מה שאי אפשר לקיים בו ביום, כגון הסעודה והדרשה, אבל שאר הדברים כגון אמירת הקדיש, תפילה לפני העמוד, עלייה על קברו, הדלקת הנר וכו' שאר הדברים המרבים זכויותיו של הנפטר, מצווה לקיים בזמנה ביום ט' באב כיון שאפשר בכך.