מי שמת לו מת בחול המועד פסח, אינו נוהג אבילות, אלא דברים שבצינעא, וכמבואר פרטי הדינים בילקוט יוסף על הלכות אבלות [במהדורא הראשונה בעמוד רמח. במהדורת תשס"ד בדיני אבלות ברגל, עמוד תרעג]. ואף הנשים אין נוהגות אבילות ברגל וכן בחול המועד פסח, שהרי הנשים חייבות בשמחת החג.
מנהג ירושלים אף לספרדים, שלא לקרוע בחול המועד פסח אלא על אב או על אם, אבל על שאר קרובים קורעים רק במוצאי הרגל, כשמתחילים לנהוג שבעת ימי אבילות. וביתר ערי הארץ יש לקרוע על כל הקרובים בחול המועד פסח.
וכל זה כשנקבר בחול המועד פסח, אבל אם נקבר ביום טוב [על ידי גויים] אין לקרוע בחול המועד פסח וכל שכן ביום טוב, וקורע אחר הרגל.
מנהג ירושלים שאין עושים סעודת הבראה על מת בחול המועד פסח, אלא על אב או על אם, ואז גם את שאר הקרובים הנמצאים יש להברות במועד, ויעשו סעודת הבראה בעוגות וקפה ולא בביצים ועדשים, כנהוג תמיד, מפני כבוד חג הפסח.
אבל על מת משאר קרובים, נכון להברותם במוצאי הרגל.
ואם אינם רוצים לעשות הבראה כלל, יש להם על מה שיסמוכו.
וביתר ערי הארץ יש לעשות הבראה על כל הקרובים בחול המועד. וכל זה כשנקבר בחול המועד אבל אם נקבר ביום טוב [על ידי גויים] אין לעשות הבראה בחול המועד. [שו"ת יביע אומר חלק ד' חלק יורה דעה סימן כו].
הרואה בית הקברות בחול המועד מפסח, יברך ברכת "אשר יצר אתכם בדין" כשם שמברך בשבת ויום טוב. [יביע אומר חלק ד' חלק אורח חיים סימן ל סק"א].
מי שמת לו מת ברגל, ונקבר בחול המועד פסח, מותר לו להשתתף בלימוד שעורכים בליל הושענא רבה בבית הכנסת. [ילקוט יוסף על הלכות אבלות].
מנהג אזכרה בחודש ניסן ואזכרה בחול המועד פסח
יש להרבות בלימוד התורה, ובנתינת צדקה, כפי יכולתו, בכל שנה ביום פטירת אביו ואמו, הנקרא ''יארצייט'', ובלילה שלפניו , וגם כאשר חלה אזכרה בחודש ניסן בכלל ושחלה אזכרה בחול המועד פסח בפרט.
בכל מנהגי יום השנה באזכרה בחודש ניסן והוא הדין אזכרה בחול המועד פסח וכן בכל זמן בשנה יש לילך אחר יום הפטירה, ולא אחר יום הקבורה, הן בשנה הראשונה והן בשנים שלאחר מכן.
ורק לענין מנהגי האבלות של שנים עשר חודש שנוהגים הבנים על הוריהם, יש לנהוג בהם עד יום הקבורה, אבל שאר הענינים, כגון אזכרה חודש ניסן, תענית, סיום אמירת הקדיש, וביקור בבית הקברות, יש לקבוע ביום המיתה גם בשנה הראשונה.
והנוהגים לעשות את האזכרה בחודש ניסן בשנה הראשונה ביום הקבורה, ובשנים הבאות ביום המיתה, יש להם על מה שיסמוכו, ונהרא נהרא ופשטיה.
ואם נראה למורה הוראה, שיש חשש שהאבלים יפסיקו כל דיני האבלות של י''ב חודש מיום המיתה, בסוברם שאם קבעו את יום פקודת השנה ליום המיתה, גם דיני האבלות פוסקים בו ביום, באופן כזה נכון להורות להם לנהוג את יום פקודת השנה ביום הקבורה, בשנה הראשונה, ובשנים הבאות יקבעוהו ליום המיתה, ואם אינו יודע את יום המיתה, ראוי לקבוע את יום פקודת השנה ביום הקבורה.
אם אין מנין של עשרה אנשים ליד הקבר, אין לומר שם קדיש, ואם עבר ואמר קדיש, אין לענות אחריו אמן, ויש למחות באלה הנוהגים לומר קדיש ליד קברות הצדיקים והוריהם, בערב ראש חודש ניסן ובערב ראש חודש אלול, אפילו אם אין שם מנין עשרה.
יש נוהגים שביום פקודת השנה של הצדיק מתאספים מידי שנה סמוך לקברו ועוסקים בתורה לעילוי נשמתו, ואין בזה משום לועג לרש, כפי שביארנו, שכל שעושים לכבודו ולעילוי נשמתו לא שייך בזה לועג לרש, אך הספרדים לא נהגו במנהג זה.
מי שאביו או אמו נפטרו בל' אדר א', יש לעשות את האזכרה (לימוד, וברכות) בשנה מעוברת ביום ל' אדר א'. ובהיות ויום הפטירה חל בראש חודש ניסן, אין להתענות בו, שאין מתענים בראש חודש , ועל כן יש לחלק באותו יום צדקה לעניים כפדיון תענית, (או אם ירצה יקדים התענית ערב ראש חודש). ומי שנפטר בשנה פשוטה בחודש ניסן ובשנה הבאה היא שנה מעוברת, יש לעשות הלימוד והאזכרה אחר י''ב חודש (בחודש אדר ב'). וגם ביום הפטירה יעשו אזכרה בחודש ניסן ויאמרו קדיש וילמדו לעילוי נשמת הנפטר.
אם חל יום השנה בחודש ניסן, מותר לילך לבית הקברות ביום האזכרה בחודש ניסן, אם נזהרים שלא להספיד את המת, ושלא לבוא לידי בכי. ואם חל יום השבעה בחודש ניסן, אם האבלים מכירים בעצמם שלא יגיעו לידי בכי בעלותם לקבר קרובם, מותר להם לעלות לקבר. אבל אם יגיעו לידי בכי, ידחו את העליה לקבר לאחר חודש ניסן. ואין להקדים את העליה לקבר באמצע שבעה ימי אבלות.
ותלמיד חכם שנפטר בחודש ניסן, מותר להספידו בפניו קודם שנקבר, אפילו בערב פסח אחר חצות היום.
אם חל יום פטירת אביו או אמו בימי חודש ניסן, לדידן מותר להתענות תענית יחיד בניסן.